רועי נגרי ז״ל

שלושים ותשעה ימים אחרי נפילתו של רועי בקרב, קיבלה אשתו שי הודעה מחברו הטוב ליחידה אורון פריאנטה, שיצא מעזה אחרי לחימה ממושכת:
"אני צריך לפדות הבטחה שהבטחתי לרועי".

משפחת נגרי התקבצה בסלון ואורון הקריא להם לראשונה את תמלול שיחתו האחרונה עם רועי בבוקר השבעה באוקטובר.

ב-07.10.23 בשעות הבוקר רועי הבין את גודל השעה, ובלי שקיבל פקודה הקפיץ את עצמו ואת צוות לוחמי הלוט"ר שלו מהמילואים.

כשאורון ורועי הצטיידו במתקן אדם בדרכם לקרבות בעוטף הם התבשרו על נפילתו של חברם בן רובינשטיין בקרב בשדרות.

"זו פעם ראשונה שרועי ואני איבדנו חבר ליחידה בלחימה", אורון מספר. "ואנחנו יודעים שאנחנו הולכים לזנק בעיניים פקוחות ממש לאותו אירוע שבו הוא נהרג. ואנחנו מדברים בטלפון עם חבר שבורח מהנובה בזמן אמת ומתאר מאות מחבלים, ואנחנו מקבלים סרטונים בטלגרם, והתחושה היא שמנצחים אותנו כרגע. שזה אירוע שהם מנצחים אותנו, ואנחנו הולכים ליטרלי להילחם על הבית. אנחנו יחידה מאוד צינית ותמיד צוחקים על הכול, ומכתבים אחרונים זה הכי לא הקטע שלנו, אבל פתאום עכשיו זה אמיתי. זאת המלחמה האמיתית הראשונה שלנו".

בדקות שבהן חיכו לניוד שייקח אותם לבארי, רועי ואורון ישבו על שפת המדרכה מאחורי הנשקייה.
הם שאלו זה את זה אם השאירו מכתב, ושניהם ענו בשלילה.

רועי אמר: "אני לא באמת יודע מה לכתוב. במקום לכתוב, בוא אתה תגיד לי ואני אגיד לך, ועוד שבועיים נצחק אחד על השני".

שעות ספורות לאחר מכן רועי נפל בקרב על בארי.
אורון שמע על מותו של רועי והמשיך להילחם בבארי ברציפות עד השמונה באוקטובר בשעות הצהריים.
כשהקרב הוכרע, הדבר הראשון שאורון עשה היה לקחת דף ועט מאחד הבתים החרבים ולתמלל מהזיכרון את השיחה האחרונה עם רועי, מילה במילה.